21/6/26
שינוי קורה כשנכנסים לשקט של התהליך.
לפעמים מגיעה פגיעה כל כך חזקה והתעמתות אמיתית של החיים שאנחנו כבר לא יכולים לבטא זאת במילים או אפילו לשתף בצורה יסודית את הכאב שחווינו. זה יכול להיות מפצע פתוח שדימם למרות שאינכם כבר בילדות וזה יכול להיות אירוע חדש שמייצר דפוס יותר אינטנסיבי ממה שהכרתם בעבר.
אני לפעמים תוהה כמה אנשים מבינים כי לא משנה באיזו מערכת יחסים הם נמצאים הם תמיד מתנהלים עם רוחות רפאים של פעם. כל פעם שאת מוציאה תגובה קיצונית או הבן זוג זה אף פעם לא על הטריגר שהוביל לצעקה או לוויכוח. אם נדמיין ונפשט את זה יותר נוכל לדמיין כי במקום שני מבוגרים עומדים שני ילדים בגילאים יחסית צעירים וכל אחד מנהל את הוויכוח לא עם הבן זוג לכאורה אלא עם ההורה של בנאדם שפגע בו או אדם אחר שהתחיל את הפצע או הדפוס. אנחנו נכנסים לאשלייה שמתפצלת לשני ממדים. האירוע הרגעי והאירוע של העבר בדמויות השונות שכבר מקבל תפנית מול המציאות.
זו הסיבה שאני קוראת לזה וויכוח עם רוחות רפאים כי אנחנו לא שם ואנחנו לא רבים על מה שבאמת קרה כרגע. זה תמיד כאב מהכאב שהצלחת לחדור לתיקייה של אותו אדם בנושא הכואב הספציפי הזה והשילוב מילים שאמרת פתחו את התיקייה והכל התפרץ.
אירועים מהסוג הזה אף פעם לא תמימים. הם לוקחים לנו אנרגיה, משאבים ואפילו גורמים לדיכאון מאוד רחב.
אנחנו יצורים חברתיים ביסוד שלנו אבל עוד לא למדנו שהכל מגרש משחקים אחד גדול ושמשחק אף פעם לא יוצא מהאופנה.
למה אני בכלל מדברת על זה אתם שואלים? כי אני רק עכשיו מתחילה להבין עם כמה רוחות רפאים וכמה דמויות הזוויות במוח של אחרים שיחקתי בזמן שנתתי את כל כולי והרסתי את עצמי בשביל לנסות לבנות משהו אמיתי עם אדם כלשהו.
לכולנו יש כוונות טובות. כולנו רוצים אהבה. חברות. חיבור. תשוקה. ביטחון ומה לא? השאלה האמיתית לדעתי "האם זה נכון לצפות לכל זה מאדם אחד?" זה משהו שהתחבטתי בו שנים. זו שאלה שגרמה לי לא מעט פעמים לפצל את התשומת לב שלי במערכות יחסים ולהרחיב לגברים אחרים כי לא יכולתי לקבל את הכל מאחד ואם הייתי ממשיכה לדרוש הייתי משתגעת. זה נשמע הזוי אבל העובדה שיכולתי לפצל את הדרישות בין גברים שמרה על האיזון ועזרה לי לא להפיל את עצמי. אני בטוחה שיש נשים שמבינות על מה אני מדברת. בעיקר אלה שאוהבות יותר מדיי. שמתמסרות מהר מדיי. שרוצות את החיבור הוואו ואולי זיהו את החיבור הזה ועכשיו דורשות המשך אינטינסיביות כזו לאורך הזמן. אותן נשים שמראש נפלו על גבר שגירה את הדפוס המקולקל שלהן ופתח את הפצע של הילדות. אותו גבר שגורם לך לעבוד בשביל האהבה שלו כי את תמשיכי לחשוב בראש "רק אם אשתדל עוד אז אולי דברים ישתפרו והוא יהיה יותר טוב אליי"
נשים יקרות כואב לי להודיע לכן אבל כמו שאני עשיתי גם אתן עושות את זה. אתן משלות את עצמכן כי את מחכות לגירסה של הגבר שאף פעם לא הייתה שם. בפוטנציאל שקיוויתן שיגיע מתישהו אבל הוא לא מגיע.
אתן מפחדות להסתכל למציאות בפנים ולהבין שהאדם שאתן באמת איתו הוא לא מה שאתן רוצות וצריכות.
כואב לבצע החלטות נכונות. אבל לעיתים החלטות נכונות צריכות לקרות על אף הכאב שמחכה. אם את נמצאת בצומת דרכים הזו אני ממליצה לך להיעלם אל השקט. השקט הפנימי שלך. כי תהליך אמיתי לא יכול לקרות תחת דרמה וברבור אינסופי בראש. כן, המחשבות יעלו. כן, את תתגעגעי אליו, כן, את תירצי את מה שהיה או יותר נכון את מה שרצית לקבל אבל לא יכלת ממנו. כן, את תהפכי את הקשר לאידיאליזציה ותישכחי את הדברים הרעים . לכן, אני מראש ממליצה לך להכין רשימה כמו רשימת קניות בהם את רושמת את הסיבות האמיתיות למה זה לא עובד ולמה עזבת. כל פעם שהמוח ינסה והוא ינסה כי זה כמו להיגמל מסם להחזיר אותך לשם עד שהוא ייתרגל שהוא לא שם (תביני זה תהליך כל כך כימי וביולוגי שאין לך אפילו מושג עד כמה זה טכני) ואת מאמינה שזה רגשות והלב. לא, זה המוח שמחפש את המוכר. זה המוח שרוצה לשרוד וחושב שהכאב של פעם עדיף ממשהו חדש לא מוכר.
אבל....אם תישארי בשקט שלך, תתחילי לבנות את עצמך, להכין שגרה בריאה ולדאוג לעצמך את תמצאי את הכבוד שלך מחדש.
את תביני שכל מה שביקשת בקשר כבר היה בך. לא היית צריכה אישורים חיצונים. לא היית צריכה לקנא. לא היית צריכה לעבור את כל הכאב שעברת כדי להרגיש חיבור שכל כך חלמת עליו. זה הכל היה בפנים. זה היה הכל שייך אלייך מראש. פשוט לא יכולתי לגשת לשם כי המוח היה מעורפל, המערכת בהישרדות ואת בהחלט לא הבנת מה עובר עלייך.
תלמדי לסלוח לעצמך על מה שעשית. עשית את המיטב שיכולת לעשות לאותו רגע עם המידע שהיה לך. זה נשמע הזוי אבל רק סליחה אמיתית כלפי עצמך שנשמעת כמעט על גבול השיגעון זה בדיוק מה שאת צריכה כדי לזכור שאת אחראית לעצמך.
ואני מבטיחה לך, יום אחד תסתכלי אחורה ותצחקי שבזבזת זמן על זה.