אני מאמינה שכל מי שמגיע לקרוא את השורות האלה מחפש תשובות. משהו עמוק בפנים כבר יודע שהגוף והנפש לא עובדים בנפרד, שיש חוט בלתי נראה שמחבר בין המצב הרגשי, ההורמונלי, החיסוני והמטבולי. אני יודעת את זה, כי גם אני הייתי שם.
נולדתי עם זהות אחת, אבל חיפשתי את עצמי מחדש נולדתי באוקראינה בעיר ויניצה, אבל גדלתי ביישוב יהודי קטן בשם צ'רנובצי, אצל סבא וסבתא שלי. עובדה מעט משעשעת היא שהשפה הראשונה שדיברתי הייתה יידיש, עוד לפני שלמדתי רוסית או אוקראינית. בגיל שנתיים וקצת עליתי לישראל עם משפחתי, כמו אלפי עולים אחרים, עם חלום להתחלה חדשה. הוריי השאירו הכל מאחור, חדורי ציונות ואמונה שישראל תהיה המקום שלנו. אבל המציאות הייתה מורכבת יותר. באוקראינה היינו "היהודים", ובישראל הפכתי פתאום ל"רוסייה".
תמיד הרגשתי קצת אחרת. ניסיתי בכל כוחי להשתלב – הקפדתי לדבר רק עברית, דאגתי שלא יהיה לי מבטא, התחברתי רק לילדים שנולדו בארץ, עשיתי הכל כדי להרגיש שייכת. אבל עמוק בפנים, תמיד היה שם פער שלא ידעתי איך לגשר עליו.
החיפוש אחר האמת – המדע והכאב שהניע אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי ילדה שאוהבת ללמוד. יכולתי להיסגר שעות עם ספרים, לחקור, לשאול, להעמיק. אבא שלי רצה שאהיה פיזיקאית, אבל אני תמיד נמשכתי לביולוגיה ולכימיה – רציתי להבין איך הגוף עובד, איך אפשר להשפיע עליו, איך אפשר לשנות מצבים שנראים חסרי פתרון. ואז, בגיל התיכון, הייתה לי נקודת מפנה שהפכה לחלק ממני.
הייתה ילדה בשכבה שלי, לא היינו חברות קרובות, אבל בכל פעם שפגשתי אותה במסדרון היא שאלה אותי: "למה את עצובה?". תמיד הייתי מחייכת, אבל היא ראתה מעבר לזה. יום אחד היא אמרה לי בפשטות: "אם את לא אוהבת פיזיקה – תעברי ביולוגיה. זה כל כך פשוט".
משהו במילים שלה חדר פנימה. עברתי לביולוגיה, וזה היה השינוי הכי נכון שעשיתי. אבל לא הספקתי להגיד לה תודה. כמה ימים אחרי, במסיבת יום העצמאות בכנרת, היא נדרסה למוות. זה היה הרגע שבו הבנתי שאין זמן לחיות חיים שלא מדויקים לנו.
התחנה הראשונה עם דיכאון – ולמה לא היה לי מקום לדבר על זה זה היה הרגע הראשון שבו הדיכאון פגש אותי. לא קראו לזה ככה אז, לא דיברו על זה. גדלתי בבית של יוצאי ברית המועצות, שם בריאות נפשית לא הייתה משהו שמדברים עליו. אז פשוט שתקתי. השקעתי את כל כולי בלימודים, ניסיתי להדחיק, ניסיתי להמשיך הלאה. בגיל 16 כבר היה לי מחקר משלי, חלק ממחקר סרטן בתל-חי, וזה נתן לי תחושת גאווה עצומה. המשכתי משם להתנדב במד"א, כי הבנתי שהדבר היחיד שבאמת נותן לי תחושת משמעות זה להיות שם כשמישהו אחר סובל. למדתי להזריק, לנהל אירועי חירום, לטפל במצבי טראומה. אבל אף אחד לא לימד אותי איך לטפל בכאב שבפנים.
ללכת לאיבוד – כדי למצוא את עצמי מחדש אחרי הצבא הייתה לי החלטה קשה – רציתי להיות רופאה, אבל לא הצלחתי להתקבל בארץ. הייתה לי אפשרות לנסוע ללמוד בחו"ל, אבל הייתי מאוהבת, והוא אמר שאם אסע – זה נגמר. וויתרתי. נשארתי בארץ ולמדתי הנדסת תעשייה וניהול, למרות שכל רגע שם הרגיש לי כמו בגידה בעצמי. בסוף נשברתי, עזבתי את הלימודים, והחלטתי ללכת אחרי הלב – פסיכולוגיה. רציתי להבין אנשים, להבין את עצמי. אבל ככל שלמדתי יותר, משהו הרגיש לי לא נכון. כל שאלה ששאלתי נענתה ב"זה פשוט ככה". לא קניתי את זה. המשכתי להתמקצע בטיפול רגשי – חרדה, דיכאון, סטרס, סכיזופרניה. ראיתי איך אנשים פורקים, איך הם מרגישים טוב לרגע – ואז חוזרים לאותה נקודה.
והתחלתי לשאול: למה? למה אף אחד לא מחפש את השורש? למה אנחנו רק מקשיבים – אבל לא באמת מרפאים?
המשבר שהכריח אותי לגלות את התשובה החיים לקחו אותי רחוק – להולנד. עברתי לשם עם בן זוגי דאז, מצאתי את עצמי לבד עם שפה זרה ותרבות חדשה. ואז גיליתי שאני בהריון. זה היה השלב שבו הגוף שלי קרס. פחדים בלתי מוסברים, חרדות, OCD, נדודי שינה, עייפות כרונית. המשקל עלה בלי הפסקה, למרות שכמעט לא אכלתי. רופאים אמרו "זה הורמונלי", "זה פסיכולוגי", "זה בגוף שלך". אבל אף אחד לא חיבר את כל החלקים לתמונה אחת. אז אני עשיתי את זה. התחלתי ללמוד שוב – לא רק בספרים, אלא בגוף שלי. ניסיתי, חקרתי, בדקתי. וגיליתי את מה שהפך לשיטה שלי – שהנפש והגוף הם לא שני דברים נפרדים. שהפרעות חרדה, דיכאון, עייפות כרונית ובעיות הורמונליות – כולן קשורות לאותו שורש. גיליתי שאני סובלת מהשימוטו – מחלה אוטואימונית שלא אובחנה במשך שנים. והבנתי שכל מה שעברתי – הפיזי והנפשי – היה תוצאה של זה.
השיטה שנולדה מתוך הצורך להרגיש טוב באמת לא יכולתי יותר לטפל באנשים רק דרך הנפש. זה הרגיש לי שקרי. ידעתי שאם לא אחקור לעומק, אם לא אבין מה גורם לכל הסבל הזה – אני משאירה אותם באותו מעגל שלא נגמר. אז יצרתי שיטה שמבוססת על מדע אמיתי, על תהליכים מטבוליים, על הבנה תאית עמוקה של הגוף. שילבתי בין רפואה פונקציונלית, איזון הורמונלי, חקר המערכת החיסונית והשפעת המזון, הסביבה והרגשות על הבריאות שלנו. מאז, ליוויתי מאות אנשים – שסבלו מכל מה שאני עברתי: עייפות בלתי מוסברת, חרדות שלא עוברות, מחלות אוטואימוניות, חוסר איזון הורמונלי. בכל פעם מחדש אני רואה את הפלא הזה – איך הגוף מתקן את עצמו כשנותנים לו את הכלים הנכונים.
אם הגעת עד כאן – כנראה שגם את/ה מחפש/ת תשובות אמיתיות. אני כאן כדי לעזור לך להבין מה באמת קורה בגוף שלך, איך הכל מתחבר, ואיך אפשר סוף סוף להרגיש טוב – באמת.